המסע בצפון אמריקה החליט לערוך שבוע ניקוי (7 ימים + יום פתיחה) שכולל הרצאות אינטרנטיות של מגוון מנחים מוסמכים בשיטת המסע, כולל מנחים בכירים כמו ארנולד, לאורי וסקיפ, וכמה מרצים נוספים.
זה בחינם, צריך רק להרשם.
תהנו!
22 בדצמבר 2009
1 באוקטובר 2009
תודעה המטבע החדש - ספר חדש מאת ברנדון בייס
ברנדון בייס ובעלה קווין בילט כתבו סר חדש "תודעה המטבע החדש". הספר מושק בארץ בעברת יחד עם השקתו באנגלית באירופה. ב-15 לאוקטובר תערך סדנה חוויתית קצרה הכוללת טעימה מתכני הספר.
את הפרק הראשון של הספר תוכלו לקרוא באתר רשמי של המסע (ולהתקשר אליהם ולהזמין כרטיס למפגש ב-15 לחודש).
תוכלו גם לשמוע אונליין או להוריד MP3 של ברנדון וקווין מעבירים מפגש מבוא על שיטת המסע, עם התמקדות בתכני הספר החדש.
את הפרק הראשון של הספר תוכלו לקרוא באתר רשמי של המסע (ולהתקשר אליהם ולהזמין כרטיס למפגש ב-15 לחודש).
תוכלו גם לשמוע אונליין או להוריד MP3 של ברנדון וקווין מעבירים מפגש מבוא על שיטת המסע, עם התמקדות בתכני הספר החדש.
תוויות:
בילט,
ברנדון בייס,
ספר,
קווין,
תודעה המטבע החדש
4 באוגוסט 2009
בעיות פוריות ושיטת המסע: תאור מקרה
האם המסע יכול לתמוך בטיפול לבעיות פוריות? מחשבות קטנות על תהליך גדול
מאמר אורח מאת יפה ברנשטיין, מטפלת בשיטת המסע ומאמנת אישית 050-5440405
עקב נסיעה לחו”ל בתכנית המטפלים של המסע, סיפרתי לכמה מכרות על "המסע". סיפרתי כיצד השיטה מרפאת בעיות רגשיות ופיסיות ועל ברנדון שנרפאה מגידול ברחמה. שרה (שם בדוי), שיתפה בפתיחות מפתיעה שהיא רוצה להיכנס להריון כבר שמונה שנים, מאז שבתה נולדה. היא עברה שנה של טיפולי פוריות. "החלטתי להפסיק" , היא אמרה, "זה גם מאוד יקר." למישהי שעובדת במשרה מלאה ומרוויחה משכורת קרובה למינימום, זה באמת יקר. "אנחנו יכולות לעשות מסע," הצעתי לה. קבענו יום וחזרתי הביתה בצפייה. סוף סוף אוכל לעשות משהוא בשביל שרה שיביע את הכרת התודה שלי, חשבתי.
היום שקבענו הגיע, התישבנו. הבעיה שאין לי חשק בקיום יחסי מין עם בעלי מאז שביתי נולדה"’ אמרה שרה.
התחלנו בתהליך המסע הפיזי. הנחתי את שרה לעצום עינים, ולדמיין מדרגות שנושאות אותה עמוק פנימה לתוך ההוויה שלה. הגענו למקום יפה כלשהוא בארץ המקור של שרה. ביקשתי לשאול את המדריך אם זה מקום בתוך הגוף, וזה לא היה. חזרנו לתוך הגוף. עלה זיכרון שנראה שולי, מקרה שאירע עם חברה טובה מהילדות. שרה החליפה בגדים עם אותה חברה ונסעה באופניים. היא קרעה את הבגד של החברה, ואחר כך החברה לא החזירה לה את הבגדים שלה, של שרה. "והבגדים שלי היו יקרים יותר", היא הסבירה. תהיתי לעצמי איך זה קשור לנושא של פוריות או ליחסים עם הבעל. עלו בי ספקות. האם שרה מבינה את התהליך? אולי בגלל שעברית היא לא שפת האם שלה, היא לא 'קולטת' את מה שאמורים לעשות בתהליך?
הרגשתי שהמחשבות האלה מבעבעות בי ומעלות תסכול. החלטתי פשוט לעזוב אותם ולהתמסר לתהליך ולבטוח. המשכנו ובמדורה שרה החליפה כמה מילים בשפת האם שלה עם החברה. "הכל בסדר" היא מדווחת לי. אנחנו מסיימות את התהליך. זה ארך יותר משעתיים וכבר חשוך בחוץ. שרה פוקחת עיניים באיטיות ואומרת שהיא מרגישה שהיא מתעוררת מחלום או ממקום רחוק.
בזה מסתיים התהליך ואני לא חושבת עליו יותר.
לאחר שבוע אני מבררת עם שרה מה שלומה לאחר התהליך. היא משיבה שהיא מרגישה יותר אופטימית. "לפני כן הייתי חושבת רק כמה זה נורא שלבת שלי לא יהיו אחים ואחיות, ועכשיו אני רואה יותר את הטוב", היא אומרת לי בחיוך. נפלא. אחר כך היא מדווחת שהיא קיבלה מחזור, לאחר שלושה חודשים ללא מחזור. עוברים כמה חודשים ואני שמה לב ששרה מתחילה ללבוש בגדים יותר אווריריים וגדולים. אולי היא בהריון? אני שואלת אותה והיא מחייכת חיוך רחב. היא אומרת שהיא תספר עוד מעט, ואני מבינה שהיא לא מספרת בשלשת החודשים הראשונים למנוע עין הרע. לאחר כחודש נוסף היא מספרת לי שהיא בהריון! איזו שמחה! אני מתרגשת ונדהמת. שרה נכנסה להריון לאחר התהליך שעשינו! מתהליך שהעלה זיכרון שחשבתי שהיה 'שולי'!
"הרופא שלי אומר שזה נס", היא אומרת, "שלאחר כל השנים וטיפולי הפוריות, זה קרה בטבעיות". מסע אחד – וסיימנו את הסיפור. "זה מאוד עזר לי. הצלחת איתי", היא אומרת. אני מחייכת אליה. זה לא ממש 'אני'. ה'אני' שהיה בתהליך היה בחשש שהתהליך לא מתנהל כמו ש'צריך' ולא היה בטוח שאנחנו 'עושות' את זה נכון!
אני עדיין המומה שניתן לפתור בעיה מתמשכת של שנים בתהליך אחד. האם זה יכול להיות כל כך פשוט להגשים את החלומות והרצונות שלנו במימד הפיזי? רק לשחרר את הזיכרונות והדפוסים שחוסמים אותנו? האם השחרור יוצר את המרחב שבתוכו ומתוכו מתגשמים חיים חדשים?
כחלק מהמסגרת של מסלול מטפלים בשיטת המסע, אני מדווחת על התהליך. מה מלדתי ממנו? המון. להתחיל את התהליך בהכרת תודה. אני זוכרת ששמחתי שאוכל לעשות משהוא עבור שרה שיביע את הכרת תודתי אליה. למדתי שמה שאני כמטפלת חושבים על התהליך ממש לא משנה. ראיתי עד כמה המחשבות והשכל והתסכולים שנובעים מהם, קטנים לעומת האין סוף, המרחב שנוצר בהתמסרות לתהליך. למדתי שכל מה שנדרש זו ההתמסרות לתהליך, והאמון שהתהליך יעשה את שלו. אני נזכרת במילים של רבנית ומורה רוחנית: "מה שחשוב זו ההתרחשות שיש כאן בין האנשים", ואני מוסיפה – ההתרחשות והתהליך שתומך בשחרור. חכמת הגוף שלנו פשוט יודעת טוב מאיתנו מה באמת רוצה להשתחרר, בין אם זה נראה משמעותי או לא. חשוב לסמוך על מה שעולה בתהליך, ולא להחליט אילו זכרונות הם 'חשובים' ואילו לא. כאמא, אני קולטת פתאום, שהחוויות שהילדים שלי מרגישים בהן מצוקה ונראות לי 'לא משמעותיות' הן בהחלט משמעותיות. אני מרגישה את הפער בינינו, בין התפיסה ה'בוגרת' שלי וה'ילדותית' שלהם מתמזג כתוצאה מההבנה הזאת.
האמת, שעלי להודות לשרה על השיעורים הנפלאים האלו. שרה, תודה מקרב לב ששיתפת אותי בתהליך המופלא שלך.
מאמר אורח מאת יפה ברנשטיין, מטפלת בשיטת המסע ומאמנת אישית 050-5440405
עקב נסיעה לחו”ל בתכנית המטפלים של המסע, סיפרתי לכמה מכרות על "המסע". סיפרתי כיצד השיטה מרפאת בעיות רגשיות ופיסיות ועל ברנדון שנרפאה מגידול ברחמה. שרה (שם בדוי), שיתפה בפתיחות מפתיעה שהיא רוצה להיכנס להריון כבר שמונה שנים, מאז שבתה נולדה. היא עברה שנה של טיפולי פוריות. "החלטתי להפסיק" , היא אמרה, "זה גם מאוד יקר." למישהי שעובדת במשרה מלאה ומרוויחה משכורת קרובה למינימום, זה באמת יקר. "אנחנו יכולות לעשות מסע," הצעתי לה. קבענו יום וחזרתי הביתה בצפייה. סוף סוף אוכל לעשות משהוא בשביל שרה שיביע את הכרת התודה שלי, חשבתי.
היום שקבענו הגיע, התישבנו. הבעיה שאין לי חשק בקיום יחסי מין עם בעלי מאז שביתי נולדה"’ אמרה שרה.
התחלנו בתהליך המסע הפיזי. הנחתי את שרה לעצום עינים, ולדמיין מדרגות שנושאות אותה עמוק פנימה לתוך ההוויה שלה. הגענו למקום יפה כלשהוא בארץ המקור של שרה. ביקשתי לשאול את המדריך אם זה מקום בתוך הגוף, וזה לא היה. חזרנו לתוך הגוף. עלה זיכרון שנראה שולי, מקרה שאירע עם חברה טובה מהילדות. שרה החליפה בגדים עם אותה חברה ונסעה באופניים. היא קרעה את הבגד של החברה, ואחר כך החברה לא החזירה לה את הבגדים שלה, של שרה. "והבגדים שלי היו יקרים יותר", היא הסבירה. תהיתי לעצמי איך זה קשור לנושא של פוריות או ליחסים עם הבעל. עלו בי ספקות. האם שרה מבינה את התהליך? אולי בגלל שעברית היא לא שפת האם שלה, היא לא 'קולטת' את מה שאמורים לעשות בתהליך?
הרגשתי שהמחשבות האלה מבעבעות בי ומעלות תסכול. החלטתי פשוט לעזוב אותם ולהתמסר לתהליך ולבטוח. המשכנו ובמדורה שרה החליפה כמה מילים בשפת האם שלה עם החברה. "הכל בסדר" היא מדווחת לי. אנחנו מסיימות את התהליך. זה ארך יותר משעתיים וכבר חשוך בחוץ. שרה פוקחת עיניים באיטיות ואומרת שהיא מרגישה שהיא מתעוררת מחלום או ממקום רחוק.
בזה מסתיים התהליך ואני לא חושבת עליו יותר.
לאחר שבוע אני מבררת עם שרה מה שלומה לאחר התהליך. היא משיבה שהיא מרגישה יותר אופטימית. "לפני כן הייתי חושבת רק כמה זה נורא שלבת שלי לא יהיו אחים ואחיות, ועכשיו אני רואה יותר את הטוב", היא אומרת לי בחיוך. נפלא. אחר כך היא מדווחת שהיא קיבלה מחזור, לאחר שלושה חודשים ללא מחזור. עוברים כמה חודשים ואני שמה לב ששרה מתחילה ללבוש בגדים יותר אווריריים וגדולים. אולי היא בהריון? אני שואלת אותה והיא מחייכת חיוך רחב. היא אומרת שהיא תספר עוד מעט, ואני מבינה שהיא לא מספרת בשלשת החודשים הראשונים למנוע עין הרע. לאחר כחודש נוסף היא מספרת לי שהיא בהריון! איזו שמחה! אני מתרגשת ונדהמת. שרה נכנסה להריון לאחר התהליך שעשינו! מתהליך שהעלה זיכרון שחשבתי שהיה 'שולי'!
"הרופא שלי אומר שזה נס", היא אומרת, "שלאחר כל השנים וטיפולי הפוריות, זה קרה בטבעיות". מסע אחד – וסיימנו את הסיפור. "זה מאוד עזר לי. הצלחת איתי", היא אומרת. אני מחייכת אליה. זה לא ממש 'אני'. ה'אני' שהיה בתהליך היה בחשש שהתהליך לא מתנהל כמו ש'צריך' ולא היה בטוח שאנחנו 'עושות' את זה נכון!
אני עדיין המומה שניתן לפתור בעיה מתמשכת של שנים בתהליך אחד. האם זה יכול להיות כל כך פשוט להגשים את החלומות והרצונות שלנו במימד הפיזי? רק לשחרר את הזיכרונות והדפוסים שחוסמים אותנו? האם השחרור יוצר את המרחב שבתוכו ומתוכו מתגשמים חיים חדשים?
כחלק מהמסגרת של מסלול מטפלים בשיטת המסע, אני מדווחת על התהליך. מה מלדתי ממנו? המון. להתחיל את התהליך בהכרת תודה. אני זוכרת ששמחתי שאוכל לעשות משהוא עבור שרה שיביע את הכרת תודתי אליה. למדתי שמה שאני כמטפלת חושבים על התהליך ממש לא משנה. ראיתי עד כמה המחשבות והשכל והתסכולים שנובעים מהם, קטנים לעומת האין סוף, המרחב שנוצר בהתמסרות לתהליך. למדתי שכל מה שנדרש זו ההתמסרות לתהליך, והאמון שהתהליך יעשה את שלו. אני נזכרת במילים של רבנית ומורה רוחנית: "מה שחשוב זו ההתרחשות שיש כאן בין האנשים", ואני מוסיפה – ההתרחשות והתהליך שתומך בשחרור. חכמת הגוף שלנו פשוט יודעת טוב מאיתנו מה באמת רוצה להשתחרר, בין אם זה נראה משמעותי או לא. חשוב לסמוך על מה שעולה בתהליך, ולא להחליט אילו זכרונות הם 'חשובים' ואילו לא. כאמא, אני קולטת פתאום, שהחוויות שהילדים שלי מרגישים בהן מצוקה ונראות לי 'לא משמעותיות' הן בהחלט משמעותיות. אני מרגישה את הפער בינינו, בין התפיסה ה'בוגרת' שלי וה'ילדותית' שלהם מתמזג כתוצאה מההבנה הזאת.
האמת, שעלי להודות לשרה על השיעורים הנפלאים האלו. שרה, תודה מקרב לב ששיתפת אותי בתהליך המופלא שלך.
3 באוגוסט 2009
שיטת המסע של ברנדון בייס וגוף הכאב על פי אקהרט טול
בספרו "ארץ חדשה" מקדיש אקהרט טול פרק שלם לגוף הכאב. הוא כותב:
"כל רגש שלילי חדש - שלא מתמודדים עמו באופן מלא, שלא מקבלים אותו ואחר כך משחררים אותו - משאיר אחריו שרידי כאב שיוצרים יחד שדה אנרגיה שחי בכל תא בגופכם. שדה האנרגיה הזה מורכב לא רק מכאב מן הילדות, אלא גם מכאב שהתווסף אליו גדיל ההתבגרות ובחייכם הבוגרים, וחלק ניכר ממנו נוצר על ידי קולו של האגו.
...
שדה האנרגיה של הרגש הישן, אך החי מאוד, שקיים כמעט אצל כל אדם הוא גוף הכאב.
...
כל חוויה רגשית כואבת יכולה לשמש מזון לגוף הכאב. לכן הוא משגשג בהתבססו על חשיבה שלילית ועל דרמה ביחסים.
...
אצל רב האנשים יש תקופות שבהן גוף הכאב רדום ותקופות שבהן הוא פעיל.
[מדבר על גוף כאב קולקטיבי, נשי, אצל אומות ועל המדיה וגוף הכאב]
...
אין זה משנה איזה חלק של גוף הכאב שייך לארצכם או לגזע שלכם ואיזה חלק הוא אישי. בכל מקרה אתם יכולים ללכת מעבר לו רק אם תישאו באחריות למצבכם הפנימי כעת. גם אם נראה כי יש צדק רב בהאשמה, כל עוד תאשימו אחרים, תמשיכו להזין את גוף הכאב במשחבותיכם ותישארו לכודים באגו שלכם. מבצע הפשעים בכדור הארץ הוא אחד ויחיד: חוסר המודעות האנושי. הבנה זו היא סליחה אמיתית. באמצעות הסליחה מתפוגגת זהות הקורבן שלכם ועוצמתכם האמיתית מתגלה - עוצמת הנוכחות. במקום להאשים את החשכה, אתם מאפשרים לאור להכנס."
טול מקדיש פרק נוסף להתעוררות ומציין כי הנוכחות המודעת היא זו השוברת את המעגל האכזרי של הזדהות עם גוף הכאב. בכדי להמגר את גוף הכאב יש להיות מודעים, יש להיות נוכחים. יש להיות בכאן ובעכשיו ("כוחו של הרגע הזה" מזכיר לכם משהו.). להכיר בכך שמה שהתעורר ומפעיל אתכם כרגע הוא גוף הכאב שלכם, ולא אתם. איך בדיוק עושים את זה? טול אומר שהידיעה היא כל מה שנדרש בכדי לשבור את ההזדהות עם גוף הכאב.
כאן, לתפיסתי, מתחילה הבעיה. טול לא מספק כלים חזקים להתמודד עם גוף הכאב, לשבור את דפוסי ההתנהגות הקיימים. הוא מציין שלא נדרש זמן לשחרור גוף הכאב, אלא ידיעה, נוכחות.
ברנדון בייס, בשיטת המסע מתארת גם היא חוויות עבר כואבות כמאוחסנות בתאי הגוף. מטפלים בשיטה מנחים את המטופל להגיע לאותם זכרונות מאוחסנים, להתמודד עם הרגשות באופן מלא, כדברי טול, לפרוק את אותה אנרגיה ורגש שלא בוטאו בעת התרחשות הזכרון ולסלוח.
למרות שעצותיו של טול ותרגוליו יעזרו לכל אחד, גם למי שטופל בשיטת המסע, הטיפול בשיטת המסע הינו תהליך אפקטיבי ועמוק לשחרור גוף הכאב. בייחוד למי שמתקשה לשחרר דפוסים קיימים, ומיומן ומכור לבריחות מנוכחות כאשר גוף הכאב מתעורר, כאשר הרגשות הקבורים מהדהדים בהתרחשויות בהווה.
אקהרט טול מתאר מקרה בו אישה בת 30 פלוס הגיעה לפגוש אותו והוא חש בגוף הכאב הכבד שמסתתר מאחרי חיוכה. "הדרכתי אותה למקד את תשומת לבה במה שהרגישה בתוך גופה, וביקשתי ממנה לחוש את הרגש באופן ישיר במקום דרך מסננת המחשבות והסיפור העצובים שלה. היא אמרה שהגיעה אליי כי ציפתה שאראה לה כיצד לצאת מהעצב, לא איך להכנס לתוכו. ... 'אני לא מבקש ממך לעשות שום דבר. כל מה שאני מבקש ממך הוא לגלות אם את יכולה להרשות לרגשות האלה להיות שם. במילים אחרות, וזה יכול להישמע מוזר, אם לא אכפת לך להיות עצובה, מה קורה לעצבות? את לא רוצה לגלות?' ... כעבור זמן היא הבינה שברגע שהפסיקה להזדהות עם ננרגשה המכאיבה שבתוכה, ברגע שהתמקדה בה ישירות בלי לנסות להתנגד לה, אותה הרגשה כבר לא יכלה לשלוט בחשיבתה..."
במקרה הזה האישה הרגישה מרחב סביב העצבות, העצבות הכאיבה לה פחות, או שהיא הזדהתה איתה פחות לדברי טול. לדבריו בתום המפגש הצטמצם גוף הכאב של האישה באמצעות הארתו במודעות.
בשיטת המסע, תהליך המסע הרגשי כולל ירידה בשכבות רגש, שלב בו המטופל מקבל, מחבק, מעצים את הרגש הנוכח, ומגלה מה נמצא מעבר לו או בתוכו. במקום להלחם ברגש או לנסות לשנותו לרגש נעים יותר, במקום להעצים את הסיפור שמתלווה אל הרגש - נותנים לרגש עצמו מקום, כך שנוכל להתמודד עימו, לקבל אותו לשחרר אותו, ממש כדברי טול (שמצוטטים בפסקה הפותחת). בתהליך המדורה שוב ניגשים אל רגש חזק, אך הפעם מאפשרים מקום גם לסיפור, ולאגו לפרוק את הסיפור והאאשמות, אם קיימות, הנלוות אליו. בסוף תהליך המדורה ישנה בדרך כלל סליחה מלאה (לעיתים זוהי סליחה חלקית). וכך ההתהליך כולו נועד לאפשר למטופל לשחרר את האנרגיה שאוחסנה בתאיו, את הזכרון התאי במינוחי המסע, לשחרר חלק מהאנרגיה שמהווה את גוף הכאב שלו.
רק לי נשמע שהמסע על פי ברנדון בייס הוא התהליך המושלם לשחרור גוף הכאב?
"כל רגש שלילי חדש - שלא מתמודדים עמו באופן מלא, שלא מקבלים אותו ואחר כך משחררים אותו - משאיר אחריו שרידי כאב שיוצרים יחד שדה אנרגיה שחי בכל תא בגופכם. שדה האנרגיה הזה מורכב לא רק מכאב מן הילדות, אלא גם מכאב שהתווסף אליו גדיל ההתבגרות ובחייכם הבוגרים, וחלק ניכר ממנו נוצר על ידי קולו של האגו.
...
שדה האנרגיה של הרגש הישן, אך החי מאוד, שקיים כמעט אצל כל אדם הוא גוף הכאב.
...
כל חוויה רגשית כואבת יכולה לשמש מזון לגוף הכאב. לכן הוא משגשג בהתבססו על חשיבה שלילית ועל דרמה ביחסים.
...
אצל רב האנשים יש תקופות שבהן גוף הכאב רדום ותקופות שבהן הוא פעיל.
[מדבר על גוף כאב קולקטיבי, נשי, אצל אומות ועל המדיה וגוף הכאב]
...
אין זה משנה איזה חלק של גוף הכאב שייך לארצכם או לגזע שלכם ואיזה חלק הוא אישי. בכל מקרה אתם יכולים ללכת מעבר לו רק אם תישאו באחריות למצבכם הפנימי כעת. גם אם נראה כי יש צדק רב בהאשמה, כל עוד תאשימו אחרים, תמשיכו להזין את גוף הכאב במשחבותיכם ותישארו לכודים באגו שלכם. מבצע הפשעים בכדור הארץ הוא אחד ויחיד: חוסר המודעות האנושי. הבנה זו היא סליחה אמיתית. באמצעות הסליחה מתפוגגת זהות הקורבן שלכם ועוצמתכם האמיתית מתגלה - עוצמת הנוכחות. במקום להאשים את החשכה, אתם מאפשרים לאור להכנס."
טול מקדיש פרק נוסף להתעוררות ומציין כי הנוכחות המודעת היא זו השוברת את המעגל האכזרי של הזדהות עם גוף הכאב. בכדי להמגר את גוף הכאב יש להיות מודעים, יש להיות נוכחים. יש להיות בכאן ובעכשיו ("כוחו של הרגע הזה" מזכיר לכם משהו.). להכיר בכך שמה שהתעורר ומפעיל אתכם כרגע הוא גוף הכאב שלכם, ולא אתם. איך בדיוק עושים את זה? טול אומר שהידיעה היא כל מה שנדרש בכדי לשבור את ההזדהות עם גוף הכאב.
כאן, לתפיסתי, מתחילה הבעיה. טול לא מספק כלים חזקים להתמודד עם גוף הכאב, לשבור את דפוסי ההתנהגות הקיימים. הוא מציין שלא נדרש זמן לשחרור גוף הכאב, אלא ידיעה, נוכחות.
ברנדון בייס, בשיטת המסע מתארת גם היא חוויות עבר כואבות כמאוחסנות בתאי הגוף. מטפלים בשיטה מנחים את המטופל להגיע לאותם זכרונות מאוחסנים, להתמודד עם הרגשות באופן מלא, כדברי טול, לפרוק את אותה אנרגיה ורגש שלא בוטאו בעת התרחשות הזכרון ולסלוח.
למרות שעצותיו של טול ותרגוליו יעזרו לכל אחד, גם למי שטופל בשיטת המסע, הטיפול בשיטת המסע הינו תהליך אפקטיבי ועמוק לשחרור גוף הכאב. בייחוד למי שמתקשה לשחרר דפוסים קיימים, ומיומן ומכור לבריחות מנוכחות כאשר גוף הכאב מתעורר, כאשר הרגשות הקבורים מהדהדים בהתרחשויות בהווה.
אקהרט טול מתאר מקרה בו אישה בת 30 פלוס הגיעה לפגוש אותו והוא חש בגוף הכאב הכבד שמסתתר מאחרי חיוכה. "הדרכתי אותה למקד את תשומת לבה במה שהרגישה בתוך גופה, וביקשתי ממנה לחוש את הרגש באופן ישיר במקום דרך מסננת המחשבות והסיפור העצובים שלה. היא אמרה שהגיעה אליי כי ציפתה שאראה לה כיצד לצאת מהעצב, לא איך להכנס לתוכו. ... 'אני לא מבקש ממך לעשות שום דבר. כל מה שאני מבקש ממך הוא לגלות אם את יכולה להרשות לרגשות האלה להיות שם. במילים אחרות, וזה יכול להישמע מוזר, אם לא אכפת לך להיות עצובה, מה קורה לעצבות? את לא רוצה לגלות?' ... כעבור זמן היא הבינה שברגע שהפסיקה להזדהות עם ננרגשה המכאיבה שבתוכה, ברגע שהתמקדה בה ישירות בלי לנסות להתנגד לה, אותה הרגשה כבר לא יכלה לשלוט בחשיבתה..."
במקרה הזה האישה הרגישה מרחב סביב העצבות, העצבות הכאיבה לה פחות, או שהיא הזדהתה איתה פחות לדברי טול. לדבריו בתום המפגש הצטמצם גוף הכאב של האישה באמצעות הארתו במודעות.
בשיטת המסע, תהליך המסע הרגשי כולל ירידה בשכבות רגש, שלב בו המטופל מקבל, מחבק, מעצים את הרגש הנוכח, ומגלה מה נמצא מעבר לו או בתוכו. במקום להלחם ברגש או לנסות לשנותו לרגש נעים יותר, במקום להעצים את הסיפור שמתלווה אל הרגש - נותנים לרגש עצמו מקום, כך שנוכל להתמודד עימו, לקבל אותו לשחרר אותו, ממש כדברי טול (שמצוטטים בפסקה הפותחת). בתהליך המדורה שוב ניגשים אל רגש חזק, אך הפעם מאפשרים מקום גם לסיפור, ולאגו לפרוק את הסיפור והאאשמות, אם קיימות, הנלוות אליו. בסוף תהליך המדורה ישנה בדרך כלל סליחה מלאה (לעיתים זוהי סליחה חלקית). וכך ההתהליך כולו נועד לאפשר למטופל לשחרר את האנרגיה שאוחסנה בתאיו, את הזכרון התאי במינוחי המסע, לשחרר חלק מהאנרגיה שמהווה את גוף הכאב שלו.
רק לי נשמע שהמסע על פי ברנדון בייס הוא התהליך המושלם לשחרור גוף הכאב?
תוויות:
אקהרט טול,
ארץ חדשה,
ברנדון בייס,
גוף כאב,
המסע,
זכרון תאי,
טיפול,
טיפול רגשי,
מסע רגשי,
שחרור
29 ביולי 2009
מעבר ספונטני מאזור לא נודע למקור
בשיטת המסע, ברנדון בייס מתארת שבמהלך המעבר בשכבות הרגש, אנשים רבים נתקלים באזור-לא-נודע. רחל נעמי רמן בספרה "ברכות סבי" מתארת מטופל שהדימוי שלו עבור הסרטן היה חור שחור שמנסה למשוך אותו פנימה. כאשר ראה בעיני רוחו כיצד הוא מרפה את ההתנגדות ונמשך פנימה, הוא מצא מרפא. המסע הינה דרך יעילה להגיע לאותו אזור שחור, ריק, בור שנמצא שם, ובדרך כלל איננו מודעים אליו.
רמן ממשיכה לתאר אישה, שהבריאה מסרטן 10 שנים לפני כן, ששמעה את הסיפור הזה בהרצאה שנתנה.
"ברגע ששמעה זאת, הבינה האישה שבמרכז חייה נפער חור כזה בדיוק.
....
(ובאמצע ההרצאה) עצמה את עיניה ונתנה לעצמה להיסחף אל תוך החור.
תחילה היא חוותה אפלה אינסופית. דמיינה שהיא נופלת, אך לפני שנבעתה הבינה שזה לא אמיתי. בתוך החשכה המוחלטת לא היה 'למעלה' או 'למטה', והיא פשוט צפה בחלל רחב, רך וכהה. תחילה עשתה היפוך לימין ואז עוד אחד, ואז אחד או שניים שמאלה. משהו חדש הח לצמוח בתוכה והיא נתנה לו להפוך אותה בגלגולים. היא חשה בפרץ של חופש פתאומי וצחקה לעצמה בשקט. חסרת משקל, המשיכה לרקוד באפלה. הרגשת השחרור גברה עד שהיא בעטה חזק בשתי רגליה. וזה כך נראה לה, שלח אותה מעלה במהירות גוברת; שמחה עצומה גדלה בתוכה ולפתע נעלמה - מתפוצצת למיליון ניצוצות בוהקים של עליזות, הניתכים כגשם אל לבבותיהם של אנשים בכל מקום. היא פקחה את עיניה לאט והרגישה שלווה גמורה." (עמ' 42-43)
רמן מתארת גם את השינויים שהיו לחוויה על חייה של האישה, שינויים שחלקם נראים קטנים אך משמעותם גדולה.
החוויה שאישה זו עברה אינה רק של אזור-לא-נודע, אלא גם של מעבר ספונטני מאזור זה אל המקור, אל חוויה של אחדות, אהבה ושמחה, אחדות עם הכל. אישוש נוסף לכך שהמסע אינו רק תהליך מובנה מלאכותי, אלא הבניה של תהליך ספונטני של החלמה, המאפשרת לכוון את המטופל לאותו מעבר שהתרחש ספונטנית אצל מטופלים שחוו ריפוי.
רמן ממשיכה לתאר אישה, שהבריאה מסרטן 10 שנים לפני כן, ששמעה את הסיפור הזה בהרצאה שנתנה.
"ברגע ששמעה זאת, הבינה האישה שבמרכז חייה נפער חור כזה בדיוק.
....
(ובאמצע ההרצאה) עצמה את עיניה ונתנה לעצמה להיסחף אל תוך החור.
תחילה היא חוותה אפלה אינסופית. דמיינה שהיא נופלת, אך לפני שנבעתה הבינה שזה לא אמיתי. בתוך החשכה המוחלטת לא היה 'למעלה' או 'למטה', והיא פשוט צפה בחלל רחב, רך וכהה. תחילה עשתה היפוך לימין ואז עוד אחד, ואז אחד או שניים שמאלה. משהו חדש הח לצמוח בתוכה והיא נתנה לו להפוך אותה בגלגולים. היא חשה בפרץ של חופש פתאומי וצחקה לעצמה בשקט. חסרת משקל, המשיכה לרקוד באפלה. הרגשת השחרור גברה עד שהיא בעטה חזק בשתי רגליה. וזה כך נראה לה, שלח אותה מעלה במהירות גוברת; שמחה עצומה גדלה בתוכה ולפתע נעלמה - מתפוצצת למיליון ניצוצות בוהקים של עליזות, הניתכים כגשם אל לבבותיהם של אנשים בכל מקום. היא פקחה את עיניה לאט והרגישה שלווה גמורה." (עמ' 42-43)
רמן מתארת גם את השינויים שהיו לחוויה על חייה של האישה, שינויים שחלקם נראים קטנים אך משמעותם גדולה.
החוויה שאישה זו עברה אינה רק של אזור-לא-נודע, אלא גם של מעבר ספונטני מאזור זה אל המקור, אל חוויה של אחדות, אהבה ושמחה, אחדות עם הכל. אישוש נוסף לכך שהמסע אינו רק תהליך מובנה מלאכותי, אלא הבניה של תהליך ספונטני של החלמה, המאפשרת לכוון את המטופל לאותו מעבר שהתרחש ספונטנית אצל מטופלים שחוו ריפוי.
תוויות:
אזור לא נודע,
ברכות סבי,
ברנדון בייס,
המסע,
מקור,
סרטן,
רחל נעמי רמן,
ריפוי
13 ביוני 2009
האם למסע הנערך בדימיון יש השפעה על העולם החיצוני?
תהליך המסע כולו מתרחש בדימיונו של המטופל. לכאורה לא נערך שום שינוי בעולם החיצוני.
מי שמאמין באפקט הפלצבו ובקשר גף-נפש - יוכל בקלות למצוא הסבר לכך שהמסע הפיזי, וההשלכות פיזיות של מצבנו הריגשי ישפרו את תפקודו הגופני ובריאותו של המטופל.
אך מה לגבי קשרים עם קרובי משפחה, חברים, עמיתים לעבודה? אפשר לפתור שינויים ושיפורים בתחומים אלו בכך שהמטופל שינה את יחסו, התנהגותו כלפי הצד השני השתנתה - ולכן ישנו שיפור ניכר במערכת היחסים. לא שהמטופל היה ה"אשם" למצב הקודם, אך בעקבות התייחסותו והתנהגותו השונה, הצד השני בחר גם הוא להגיב באופן שונה מהרגיל, ונוצר בסיס חדש למערכת היחסים.
האם זה באמת הכל?
נראה שלא. באחת הסדנאות ברנדון בייס סיפרה על אחיות שלא דיברו שנים רבות, והנה לאחר שאחות אחת ביצעה מסע, האחות השניה התקשרה. בסדנת המסע-אינטנסיב בספטמבר 2009 בישראל שיתפה אחת המשתתפות בהתרחשות דומה.
תאור מקרה - השבוע התקשרתי למטופלת לדרוש בשלומה ולשמוע אם ובאילו אופנים היא חשה את השפעתו של הטיפול. במהלך המסע המטופלת שוחחה עם אימה. לדברי המטופלת האם היא אישה קשה עקב מה שעבר עליה בחייה, והיא אמרה למטופלת בעבר שהיא היתה ילדה לא רצויה. במהלך המסע האם אמרה לה "את תמיד אשמה", ולאחר תהליך בו האם מרגישה את רגשותיה ומצבה של המטופלת, שבמהלך המסע היתה ילדה בת 4, תגובתה של האם (בדימיונה של המטופלת) היתה: "הלוואי שתמותי".
יומיים לאחר הטיפול בשיטת המסע, האם התקשרה ואמרה לבתה שהיא חשבה עליה כמה פעמים ורצתה לומר לה: "אני מאוד מאוד אוהבת אותך". לדברי המטופלת שפורפרת הטלפון כמעט נפלה מידה, ורצתה להשיב: זו לא את, זו אני. ברור היה לה שהתהליך שעברה הוא שהוביל לשינוי.
אכן שינוי בעולם, מטופלת אחרת שהתמקדה בנושא גופני חשה גם היא שיש שיפור בתקשורת עם אמה. במקרה הנוכחי המיקוד היה פרנסה ושפע, כך שנראה לכאורה שלמרות שישנו שינוי בעולם, הוא אינו קשור למטרה שלשמה המטופלת הגיעה. כמה שבועות לאחר מכן המטופלת סיפרה לי שאמה הפקידה בחשבונה כמה אלפי שקלים. דבר שלא עשתה מעולם.
מי שמאמין באפקט הפלצבו ובקשר גף-נפש - יוכל בקלות למצוא הסבר לכך שהמסע הפיזי, וההשלכות פיזיות של מצבנו הריגשי ישפרו את תפקודו הגופני ובריאותו של המטופל.
אך מה לגבי קשרים עם קרובי משפחה, חברים, עמיתים לעבודה? אפשר לפתור שינויים ושיפורים בתחומים אלו בכך שהמטופל שינה את יחסו, התנהגותו כלפי הצד השני השתנתה - ולכן ישנו שיפור ניכר במערכת היחסים. לא שהמטופל היה ה"אשם" למצב הקודם, אך בעקבות התייחסותו והתנהגותו השונה, הצד השני בחר גם הוא להגיב באופן שונה מהרגיל, ונוצר בסיס חדש למערכת היחסים.
האם זה באמת הכל?
נראה שלא. באחת הסדנאות ברנדון בייס סיפרה על אחיות שלא דיברו שנים רבות, והנה לאחר שאחות אחת ביצעה מסע, האחות השניה התקשרה. בסדנת המסע-אינטנסיב בספטמבר 2009 בישראל שיתפה אחת המשתתפות בהתרחשות דומה.
תאור מקרה - השבוע התקשרתי למטופלת לדרוש בשלומה ולשמוע אם ובאילו אופנים היא חשה את השפעתו של הטיפול. במהלך המסע המטופלת שוחחה עם אימה. לדברי המטופלת האם היא אישה קשה עקב מה שעבר עליה בחייה, והיא אמרה למטופלת בעבר שהיא היתה ילדה לא רצויה. במהלך המסע האם אמרה לה "את תמיד אשמה", ולאחר תהליך בו האם מרגישה את רגשותיה ומצבה של המטופלת, שבמהלך המסע היתה ילדה בת 4, תגובתה של האם (בדימיונה של המטופלת) היתה: "הלוואי שתמותי".
יומיים לאחר הטיפול בשיטת המסע, האם התקשרה ואמרה לבתה שהיא חשבה עליה כמה פעמים ורצתה לומר לה: "אני מאוד מאוד אוהבת אותך". לדברי המטופלת שפורפרת הטלפון כמעט נפלה מידה, ורצתה להשיב: זו לא את, זו אני. ברור היה לה שהתהליך שעברה הוא שהוביל לשינוי.
אכן שינוי בעולם, מטופלת אחרת שהתמקדה בנושא גופני חשה גם היא שיש שיפור בתקשורת עם אמה. במקרה הנוכחי המיקוד היה פרנסה ושפע, כך שנראה לכאורה שלמרות שישנו שינוי בעולם, הוא אינו קשור למטרה שלשמה המטופלת הגיעה. כמה שבועות לאחר מכן המטופלת סיפרה לי שאמה הפקידה בחשבונה כמה אלפי שקלים. דבר שלא עשתה מעולם.
תוויות:
אמא,
ברנדון בייס,
המסע,
יצירת מציאות,
מערכת יחסים,
שינוי,
שיפור
8 ביוני 2009
המסע לילדים (עפ"י ברנדון בייס)
ילדים אוהבים לדמיין, הם סולחים בקלות, ו"המסע" הוא כלי מצוין לעבודה עם ילדים.
בספר "המסע לילדים" ברנדון בייס מתארת באופן מעורר השראה שלל מקרים בהם התהליך עזר לילדים. באתר הוצאת פראג תוכלו לקרוא את הפרק הראשון.
בסרטון הבא תוכלו לראות כיצד שילוב המסע בבתי ספר בדרום אפריקה עזר בביצוע שינוי התנהגותי, בחייהם של ילדים ספציפיים וכן בירידת רמת האלימות בבתי הספר.
באוסטרליה נעשה שימוש נרחב בשיטת המסע בבתי ספר, בסרטון הנוכחי תוכלו לראות ילדים משתפים בשינוי בהרגשתם בעקבות שימוש במסע בבית הספר (העברת מסע קבוצתי):
בספר "המסע לילדים" ברנדון בייס מתארת באופן מעורר השראה שלל מקרים בהם התהליך עזר לילדים. באתר הוצאת פראג תוכלו לקרוא את הפרק הראשון.
בסרטון הבא תוכלו לראות כיצד שילוב המסע בבתי ספר בדרום אפריקה עזר בביצוע שינוי התנהגותי, בחייהם של ילדים ספציפיים וכן בירידת רמת האלימות בבתי הספר.
באוסטרליה נעשה שימוש נרחב בשיטת המסע בבתי ספר, בסרטון הנוכחי תוכלו לראות ילדים משתפים בשינוי בהרגשתם בעקבות שימוש במסע בבית הספר (העברת מסע קבוצתי):
ההמלצה של ארגון המסע היא להעביר מסעות מגיל 5 לערך, אך חלקים של המסע ניתנים להעברה גם מגיל צעיר יותר. להערכתי השימוש בבלוני משאבים שהילד שואף כשנחוץ, ובמדורה-במציאות יכולים להעשות בגילאים צעירים בהרבה.
בספר ברנדון מציעה להשתמש במדורה בכדי לפרוק רגשות ולפרוק במציאות, מיד לאחר ארוע שעשוי להשאיר משקעים ופחדים.
תאור מקרה - כאשר האחיין שלי, בן השנתיים, התעקש לקחת בלון נוסף שהיה תלוי על האופניים שלי (בלונים מיום ההולדת שלי ומסדנת המסע לילדים!) ולמרות התראה שהאופניים יפלו עליו.. הוא המשיך ואכן האופניים נפלו עליו - שיחקתי איתו מדורה במציאות. לפרוק את הכעס והבהלה על האופניים - לומר להם מה הוא מרגיש, להוציא עליהם את הכעס. הוא מיד התחיל לצחוק.
שיטת המסע - ברנדון בייס - רשימת מטפלים
מחפשים מטפל בשיטת המסע שפיתחה ברנדון בייס?
כאן תוכלו למצוא רשימה (חלקית) של מטפלים שעברו את תהליך ההסמכה השלם בשיטה, הכולל 7 קורסים (מתוכם 2 שאינם מתקיימים בארץ).
הצהרה משפטית: מי שעבר את כל הסדנאות, גם אם לא סיים את חובותיו להסמכה (הגשת תאורי מקרה), יכול להכלל ברשימה. באתר הרישמי של השיטה תוכלו למצוא רק מטפלים שהגישו את תיאורי המקרה, ולכן הם "מוסמכים" ושבחרו לשלם בכדי להופיע באתר.
שרון
מיכל שני - 052-7459876
מירב יהושוע - 054-3042322
אזור ירושלים
יפה ברנשטיין - 050-5440405
כאן תוכלו למצוא רשימה (חלקית) של מטפלים שעברו את תהליך ההסמכה השלם בשיטה, הכולל 7 קורסים (מתוכם 2 שאינם מתקיימים בארץ).
הצהרה משפטית: מי שעבר את כל הסדנאות, גם אם לא סיים את חובותיו להסמכה (הגשת תאורי מקרה), יכול להכלל ברשימה. באתר הרישמי של השיטה תוכלו למצוא רק מטפלים שהגישו את תיאורי המקרה, ולכן הם "מוסמכים" ושבחרו לשלם בכדי להופיע באתר.
שרון
מיכל שני - 052-7459876
מירב יהושוע - 054-3042322
ורד רוזנברג, 052-8198801, vrozenberg@gmail.com
מרכז
רות אלברטי - 0523985019 - 089278257 alberti@netzer.org.il www.ruthalberti.com (נצר סירני)
אזור ירושלים
יפה ברנשטיין - 050-5440405
צביה רן 08-9263369 050-7617696 (מודיעין-מכבים-רעות)
צפון
עירית כץ - 054-6533735 (משגב)
נדב בן-יהודה - 052-3731436 (חוף הכרמל)
דרום
אסנת הרמן - 052-4406668
אתם מטפלים בשיטה (שעברו את תהליך ההסמכה) ומעוניינים שאוסיף אתכם לרשימה? שלחו לי מייל או השאירו תגובה לרשומה זו.
צפון
עירית כץ - 054-6533735 (משגב)
נדב בן-יהודה - 052-3731436 (חוף הכרמל)
דרום
אסנת הרמן - 052-4406668
אתם מטפלים בשיטה (שעברו את תהליך ההסמכה) ומעוניינים שאוסיף אתכם לרשימה? שלחו לי מייל או השאירו תגובה לרשומה זו.
תוויות:
ברנדון בייס,
המסע,
טיפול אלטרנטיבי,
מטפל,
מטפלים,
מסע פיזי,
מסע רגשי,
ריפוי
7 ביוני 2009
אי אפשר לעבוד על החסד
בשיחת הטלפון אנחנו מסכמות לעבוד על נושא השפע.
כאשר היא מגיעה עולים שלל נושאים בוערים יותר, כואבים יותר, חזקים יותר כרגע.
היא בוחרת להתמקד בכל זאת בנושא השפע, כי נראה לה שיהיה קל יותר. כרגע.
במסע עולה זכרון קשה מהילדות המוקדמת.
לאחר המסע היא אומרת - בחרתי לעבוד על שפע כי בדיוק רציתי להתחמק מהנושא הזה.
אי אפשר לעבוד על החסד. אם אתה מתמסר, הוא יעשה את עבודתו נאמנה.
רק אתמול דיברתי עם אריאל אפל, גם הוא מטפל בשיטה, על כך שפעמים רבות או עבור רבים מאיתנו, כאשר אנחנו עובדים על נושאי שפע עולות הסוגיות הקשות ביותר, העמוקות ביותר, קבעונות האגו המשמעותיים ביותר.
כאשר היא מגיעה עולים שלל נושאים בוערים יותר, כואבים יותר, חזקים יותר כרגע.
היא בוחרת להתמקד בכל זאת בנושא השפע, כי נראה לה שיהיה קל יותר. כרגע.
במסע עולה זכרון קשה מהילדות המוקדמת.
לאחר המסע היא אומרת - בחרתי לעבוד על שפע כי בדיוק רציתי להתחמק מהנושא הזה.
אי אפשר לעבוד על החסד. אם אתה מתמסר, הוא יעשה את עבודתו נאמנה.
רק אתמול דיברתי עם אריאל אפל, גם הוא מטפל בשיטה, על כך שפעמים רבות או עבור רבים מאיתנו, כאשר אנחנו עובדים על נושאי שפע עולות הסוגיות הקשות ביותר, העמוקות ביותר, קבעונות האגו המשמעותיים ביותר.
הירשם ל-
תגובות (Atom)