מעבר ספונטני מאזור לא נודע למקור

בשיטת המסע, ברנדון בייס מתארת שבמהלך המעבר בשכבות הרגש, אנשים רבים נתקלים באזור-לא-נודע. רחל נעמי רמן בספרה "ברכות סבי" מתארת מטופל שהדימוי שלו עבור הסרטן היה חור שחור שמנסה למשוך אותו פנימה. כאשר ראה בעיני רוחו כיצד הוא מרפה את ההתנגדות ונמשך פנימה, הוא מצא מרפא. המסע הינה דרך יעילה להגיע לאותו אזור שחור, ריק, בור שנמצא שם, ובדרך כלל איננו מודעים אליו.

רמן ממשיכה לתאר אישה, שהבריאה מסרטן 10 שנים לפני כן, ששמעה את הסיפור הזה בהרצאה שנתנה.
"ברגע ששמעה זאת, הבינה האישה שבמרכז חייה נפער חור כזה בדיוק.
....
(ובאמצע ההרצאה) עצמה את עיניה ונתנה לעצמה להיסחף אל תוך החור.
תחילה היא חוותה אפלה אינסופית. דמיינה שהיא נופלת, אך לפני שנבעתה הבינה שזה לא אמיתי. בתוך החשכה המוחלטת לא היה 'למעלה' או 'למטה', והיא פשוט צפה בחלל רחב, רך וכהה. תחילה עשתה היפוך לימין ואז עוד אחד, ואז אחד או שניים שמאלה. משהו חדש הח לצמוח בתוכה והיא נתנה לו להפוך אותה בגלגולים. היא חשה בפרץ של חופש פתאומי וצחקה לעצמה בשקט. חסרת משקל, המשיכה לרקוד באפלה. הרגשת השחרור גברה עד שהיא בעטה חזק בשתי רגליה. וזה כך נראה לה, שלח אותה מעלה במהירות גוברת; שמחה עצומה גדלה בתוכה ולפתע נעלמה - מתפוצצת למיליון ניצוצות בוהקים של עליזות, הניתכים כגשם אל לבבותיהם של אנשים בכל מקום. היא פקחה את עיניה לאט והרגישה שלווה גמורה." (עמ' 42-43)

רמן מתארת גם את השינויים שהיו לחוויה על חייה של האישה, שינויים שחלקם נראים קטנים אך משמעותם גדולה.

החוויה שאישה זו עברה אינה רק של אזור-לא-נודע, אלא גם של מעבר ספונטני מאזור זה אל המקור, אל חוויה של אחדות, אהבה ושמחה, אחדות עם הכל. אישוש נוסף לכך שהמסע אינו רק תהליך מובנה מלאכותי, אלא הבניה של תהליך ספונטני של החלמה, המאפשרת לכוון את המטופל לאותו מעבר שהתרחש ספונטנית אצל מטופלים שחוו ריפוי.